דברים שקורים לי לראשונה

1) הזעה: הזעה עד כה בחיי היתה דבר מינורי. אני לא טיפוס נוטף. אולם פה, אפילו עכשיו, 11 בלילה אני יושבת בבית וכותבת,  אני מזיעה כמו בשיא מסיבת טראנס, או בסוף ריצה של 10 ק"מ או או אחרי 20 דקות בסאונה רטובה. אז איך זה לצאת ולעבוד במשך היום, אתם אולי שואלים את עצמכם? אתם מכירים את אגלי הזיעה המצטברים לפעמים לאנשים בין האף לשפה? או שלפעמים מזיעים עד כדי כך  שנוטפים אגלי זיעה או שהחולצה נהיית רטובה? אז כאן, זיעה זה כמו לנשום, זה חלק בלתי נפרד מהקיום הגופני, וזה מתגלה בכמויות. אפילו העיינים שלי מזיעות, ו…יש לי מטפחת!! (סבא צביקה היקר אני מקווה שאתה רואה מהשמיים שהמטפחות שלך מצאו חיים חדשים כאן J).

2) יתושים: היתושים מרבים לבקר אותנו בעונה הזאת מאחר וזו העונה הגשומהת וכמו שכולנו זוכרים מהפרסומת בטלויזיה, היתושים אוהבים מים עומדים. זה הבושם הקבוע שלי: OFF . ביום חם ובערב יתושים, לפעמים זה מאוד מתיש.

אני מתגרדת המון וזה מוביל לפציעות קלות.

3) אני שילגיה של חרקים: בלילה כשהבית מואר ובפנים חשוך, החרקים נמשכים להכנס פנימה, לפעמים אנחנו מנסות להלחם בתופעה אולם זו משימה סזיפית, אז בשלב מסויים כבר לא מנסים להפטר מהם. לפעמים אני מרגישה כמו שילגיה של חרקים, יושבת לי בבית או בחדר והם גם זוחלים וצטפסים רוחשים ובוחשים חיים ומתים לידי, וזה ממש בסדר. הבהרה: לא מדובר בגוקים אלא בסוגים שונים של חיפושיות ומעופפים למיניהם. שמו של אחד הזנים הפופולארים של החיפושיות הוא : קוקסינל.

התפלאתי לגלות שכשכותבים בגוגל קוקסינל גם בעברים מקבלים חיפושיות משה רבינו…

4) אני עלה חדש: כן כן, אני שוברת את השיניים בניסיון לדבר את השפה, ואין לי הרבה ברירה אלא לדבר ככה שהרבה פעמים אני אומרת משפטים מפגרים לחלוטין כמו: 'אני רוצה אתה יכול נותן לי מים?' תחביר זה משהו… ואין ספק שכשמצלחים לתקשר עם מישהו זה כיף כמו להצליח לפתור בעייה מסובכת, וכן, גם זה קורה.

5) אני מאוד מסתבכת עם להבין איך קוראים לאנשים, מה השם? מה שם המשפחה? זה מאוד לא ברורת וגם ששואלים שוב ושוב בנימוס, זה נשאר לא ברור. כששואלים מישהו או מישהיא איך קוראים לך, נדרשת דריכות רבה כדי לנסות להבין מה למען השם הם אומרים. Fedji Wilsen mithson לדוגמא

6) מפאת אופי תפקידינו פה, והעובדה שאנחנו עדיין אטרקציה (הלבנות היחידות שגרות בכפר), אנחנו כרגע עדיין עומדות לרשות הציבור, כלומר –  אין לנו הרבה חיים פרטיים.עדיין לא הצלחנו לסמן גבולות ברורים.  כמובן שאם אנחנו  ממש זקוקות לזמן שקט אנחנו סוגרות את הדלת, או שאנחנו יכולות לסוע מפה ליום יומיים, אבל רוב הזמן דמויות מהכפר מתדפקות על דלתינו, ילדים מבוגרים ונוער. גם יש משהוא במנטאליות המקומית של חוסר פרטיות, נמצאים ביחד בחבורות.

7) אנחנו בוס, יש אנשים שעובדים איתנו, בשביל מטרות שאנחנו מסמנות. אנחנו מטפלות בבעיות במשכורות, מקיימות שיחות עם עובדים על חוקים, מוטיבציה ובעיות מסוגים שונים ומשונים. לדוגמא כולם רוצים עוד כסף כמובן.

 8) מחוץ לכפר  כל ההסתובוביות  הם בעזרת רכב עם נהג. מממ נחמד – אתם חושבים לעצמכם, אבל זה לוקח הסתגלות לרעיון שיש מישהו שתמיד מחכה , תמיד מלווה , ואני שאוהבת כל כך להיות לבד והרבה לחלום בהקיץ, שקשה לי לתכנן דברים מראש, נאלצת לשנות הרגלים.

 

 

9) בשבועיים האחרונים תפקדתי בין השאר כאחות בית הספר מאחר ואין אחות. בין השאר הטיפולים כללו: טיפול בפרונקל מתחת לבית השחי, חבישת חבלות , הדרכת אינהלציה ( הלכתי לביתו של אותו ילד עם בעיות נשימה ושאלתי את אימא שלו אם יש לה איך לחמם מים, כדי שהיו לנו אדים. היא אמרה כן כן ואז לקחה קערה עם מים ושמה אותה בטוסטר אובן) , תשומת לב לילדים עם כל מני כאבי בטן זמניים, קומפרסים ומשככי חום לילדים עם חום ואפילו ילדה קטנה אחת הגיע אלי עם אבא שלה בטענה שיש לה כאבים בפיפי, זה כבר היה שלב חדש והרבה יותר קשה.  כל זה מאתגר מהרבה בחינות,  אני מאוד נקשרת לילדים, לפעמים זה מפחיד אותי קצת.

לסיום: חוץ מכל זה, ככה בקטנה, לדאוג שבית ספר יתפקד יום ביומו, עוד בלי לדבר על תכניות שנתיות איכות ההוראה אכיפת חוקי בית הספר, כתיבת חוקי בית הספר, שילוב ילדים נכים, זו עבודה רבה, ואלו דברים שקשורים בפדגוגיה, חוץ מיזה יש גם מינהלה לארגן רשימות, סדר בכיתות, להפעיל את העובדים, לדאוג שילדים ישתפו ידים לפני האוכל ואחרי השרותים, לדאוג שארוחת הצהריים תתבשל ותחולק, ללחוץ על חברת הבנייה שיסיימו כבר את העבודה ועוד מלא פרטים ובעיות. מזל גדול שאנחנו שתיים וכל אחת תורמת את יכולותיה.ענת השותפה שלי אישה מוכשרת ביותר!  בשבילי האתגר גדול מאוד ומבליט הרבה פעמים גם את החולשות. לפעמים אני נחלשת, אבל הצורך הקונקרטי לנוכחות שלנו גדול ככה שגם החולשה האישית מתפוגגת מעצמה, והיום יום ממשיך להתקיים.

 

 

SHAKE IT ALL WITH LOVE – LOOK INTO ,UP, AND ABOVE

P.S I LOVE YOU

 

 

ענבי

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דברים שקורים לי לראשונה

  1. כובע גרב הגיב:

    תענוג לקרוא.
    איך הגעת לשם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s